יום רביעי, 7 בדצמבר 2011

מושגים בצבעים


* צבעי יסוד: שלושת הצבעים אשר בערבוב פלסטי נותנים את כל קשת הצבעים.


* צבעי משנה: שלושת הצבעים המתקבלים מערבוב של צבעי היסוד


* צבעים טהורים: כל הצבעים המתקבלים מערבוב של עד שניים מצבעי היסוד.
במילים אחרות, צבעים המתקבלים מערבוב של שלושה צבעי יסוד או שני צבעי יסוד ושחור או לבן אינם טהורים, נקראים "עכורים".


* צבעים משלימים: נקראים כך, כי הם יוצרים יחד את מעגל הצבעים השלם.
כשקרן אור לבנה פוגעת בצבע יסוד חוזרים ממנו 2 צבעי היסוד הנוספים.
הצבע המשלים הוא חיבור של 2 צבעי יסוד אלו.
הצבעים המשלימים ממוקמים מול על גלגל הצבעים, למשל ירוק הוא הצבע המשלים לאדום וכחול הוא הצבע המשלים לכתום.
כאשר מניחים צבעים משלימים טהורים אחד ליד השני מתקבלת תמונה מרצדת ומושכים תשומת לב רבה


* גלגל הצבעים של איטן: איטן, צייר שויצרי שבנה גלגגל המורכב מ-12 צבעים.
שלושת צבעי היסוד מתוארים במרכז המעגל.
בינהם הצבעים המשניים.
בגלגל החיצוני-צבעים
נוספים המתקבלים מערבוב
הצבע היסודי עם הצבע המשני
הקרוב אליו. רצף צבעים זה
מקביל לרצף המופיע בספקטרום ובקשת.


* צבעים חמים: בחלקו הימני של גלגל הצבעים מופיעים הגוונים החמים: צהוב, כתום, אדום.
אלו צבעים מרגשים, ממריצים ומשרים תחושת חום.


* צבעים קרים: בחלקו השמאלי של גלגל הצבעים מופיעים הגוונים הקרים: ירוק, כחול וסגול.
צבעים אלו מרגיעים, משרים שלווה.
דמות/גרפיקה המורכבת מצבעים קרים נראית מתרחקת מהצופה ודמות /גרפיקה המורכבת מצבעים חמים נראית נעה לעבר הצופה


* מונכרום: מונו-אחד. כרומה-צבע.
שימוש במערכת צבעים שבסיסה גוון אחד. מערכת מונוכרומטית תיווצר כאשר נערבב גוון זה בצבע נוסף הסמוך לו על מעגל הצבעים.
לדוגמא: צהוב+כתום. או ע"י ערבוב גוון אחד עם לבן או שחור.


* פוליכרום: פולי זהו ריבוי, כרומה הוא צבע, כלומר ריבוי צבעים.


* צבעוניות מקומית (לוקלית) : הצבעים מתכנסים בתוך קווי מיתאר (קונטור) ברורים (ממשיים או דמיוניים) ויוצרים כתמים אחידים. המשטח מוגדר בגבולות ומכוסה כולו בצבע אחיד, בעל גוון ועוצמה אחידים. הוא נעשה בצורה שטוחה ללא עומק. זהו צבע "הנתפס" בתודעה של האמן כמהות של האובייקט המצויר (שמש-צהובה, עגבנייה – אדומה).


* צבעוניות אטמוספרית : הצבעים מתערבבים זה בזה ויוצרים מעברי גוונים. המשטח בעל השתקפויות והשתברויות של צבעים אחרים מהסביבה. גווניו משתנים וחלים בו מעברים משטחים כהים לבהירים ולהיפך. זהו צבע "הנצפה" ברגע נתון ומושפע מהאור ומצבעים אחרים סביבו.


הצבע בטבע

הטבע משדר צבעים הצבע הוא חלק מכלי הביטוי של השפה החזותית בטבע.
הצבע בטבע אינו עניין של יופי, מדובר בקיום, בהשרדות ובתקשורת.

* משיכה (ע"י צבעוניות):
·          פרחי הדבורנית מזכירים לנו דבורה, ונראה שגם לדבורים הם מזכירים דבורה, וכך הם זוכים להאבקה.
·         הטווס, מציג את זנבו ההדור.

* הצבע "מוכר" את המוצר: צבע הפרחים השונה משדר לבעלי החיים לאילו פרחים להגיע.

* הסוואה והגנה (התמזגות עם הטבע)

* הרתעה: לפרפר השקד יש עיניים מדומות על כנפיו כאמצעי הרתעה, הוא "השאיל" תכונת אזהרה, האויבים  חושבים שהוא יצור גדול בעל עיני ענק.
·         צבעים עזים ומגוונים בדגים או בחרקים מתריעים על כך שבעה"ח הוא ארסי.

* הטבע כאמצעי להעברת מסרים בעולם הצומח: הצבע מעיד על בשלות הפרי

תפקידי הצבע:

1.      הגדרת צורה וחלוקת שטח: שימושים פונקציונליים – הדגשת חלקים במוצר.
לדוג': סימנים מוסכמים אדום – חם כחול – קר. סימון כפתורי הפעלה בצבע בולט

2.     יצירת אוירה: האמן והמעצב משתמשים במגוון רחב של אפשרויות שנותן לנו הצבע להבעת רגשות ויצירת אוירה – דרמטית, מסתורית, רומנטית, קודרת, משעממת, מעוררת, רגועה...

3.     עיטור משטחים וחללים: מוצרי ילדים נוהגים לעצב בצבעי יסוד או בצבעים מנוגדים המושכים את תשומת ליבו של הילד

4.     הדגשה/הבלטה של אלמנטים אדריכליים

5.     מערכת סימנים מוסכמים בשילוט:
התמצאות- הצבע משמש כאמצעי לסימון וזיהוי.
הכוונה
אזהרה-בד"כ צהוב ואדום



משמעותו הסמלית של הצבע

בחיי היומיום מופיעים הצבעים כשהם כרוכים בצורות, חפצים, זכרונות ואפילו בתחושות כמו ריח וטעם.
רוב בני האדם נוטים לייחס לצבע משמעויות סמליות הנוצרות מניסיונם האישי.

האדום: הוא אנרגטי במיוחד, מעורר ומגביר את לחץ הדם, חם ומרגש
הוא מייצג את הקשר לחיים ומצד שני למוות (הדם)  במינון גבוה הוא נתפש כמסמן סכנה ואף שלילה.

הצהוב: הוא הגוון הקרוב ביותר לתיאור אור היום, ולכן מייחסים לו תכונות של הארה, המרצה, שמחה ושיפור מצב הרוח, לצד פחד וסכנה. זהו גוון חם, בולט מאוד וצד את העין, ולכן השימוש בו רב בשילוט ובסימון.

הירוק: הוא גוון דומיננטי, הבא לידי ביטוי בצורה בולטת בטבע הסובב אותנו. מייחסים לו תכונות המתקשרות עם הטבע: התחדשות, צמיחה, רעננות ובהתאמה – איזון, רוגע, עידוד.

הכחול: גוון השמים והמים. משדר רעננות, יוצר תחושת אווריריות ומרחב. משרה תחושת שלווה ורוגע, חיוביות ואופטימיות. הוא מתקשר עם רוח, נשמה ונפש.

הלבן: בתרבות המערב הלבן מסמל טוהר, ראשוניות, התחלות חדשות וחגיגיות. במזרח, לעומת זאת, הלבן הוא צבע האבלות בו נוהגים להתעטף בלוויות.

הצבע כמטאפורה לשונית.

אנו משייכים לצבע תכונות, לכל צבע תכונות משלו, הצבע בשפה משמש כמטאפורה לשונית "מושאלת" (השפה משאילה את תכונות הצבע). ניתנת לו משמעות חדשה בהקשר למשפט.
יום סגרירי יתואר כיום אפור.
מטבעות לשון בשפת הדיבור:
·        אדם בעל ידע רב, אישיות ייחודית יקרא – רב גוני
·        "להלבין את פניו" – לביישו, להביכו
·        אישיות עליזה ופעלתנית תתואר כאישיות צבעונית
·        על אדם אופטימי נאמר – רואה את החיים בורוד
·        חיים  אפורים  (חיים משעממים)
·        חייל   ירוק   (צעיר, חדש, רענן כמו עשב)
·        עיתונות    צהובה (עוסקת ברכילות)
·        יום   כתום  (יום שמח וטוב)
·        שטיח אדום
·        שקר לבן
·        ירוקים (דולרים$)
·        שחור ע"ג לבן (דברים ברורים)
·        פניו הוריקו (מקנאה)
·        דם כחול (כינוי לאצולה)


השפעות פסיכולוגיות של צבעים.

הצבע משפיע על המצב הרגשי, צבעים מעוררים תגובות רגשיות
צבע קר מרגיע, צבע חם מרגש.

השפעות פסיכולוגיות של הצבע על הצרכן בתחום השיווק והמכירות

קטשופ ירוק של היינץ. מעורר תיאבון?   
לפני כמה שנים ייצרה חברת "היינץ" קטשופ ירוק. לקטשופ עצמו היה טעם של עגבניות כמובן, אבל הצבע לא היה קשור לטעם בכלל. המוצר הזה נחל כישלון חרוץ בקרב הצרכנים. אף אחד לא רצה לאכול קטשופ ירוק.
צבע
בחשיכה מוחלטת כל החפצים נראים שחורים.
מכאן מסיקים כי נוכחות של אור מביאה את הצבעוניות לעולם.

הצבע הוא מרכיב של קרן האור.
הקשת בענן היא פירוק קרן האור לאורכי הגל המרכיבים אותה. לכל גל יש גוון, צבע.
אלה הם צבעי הספקטרום. (ספקטרום= מראה, בשפה הרומית).

לספקטרום שישה צבעים הנראים לעין האדם: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, סגול.
איזיק ניוטון עשה ניסוי, העביר קרן אור בודדת דרך מנסרה משולשת (פריזמה) וקיבל על הלוח שלפניו סולם מרהיב של כל צבעי הקשת.

קיימים שתי שיטות ליצירת צבעים:
1. שיטת ההחסרה:
משמשת לצביעת בדים, לציור, לדפוס ולכל שימוש בו הצבע מופיע כחומר (משחה, נוזל...)
בשיטה זו הצבע נוצר באמצעות פיגמנטים (צבענים) המצויים בחומר אותו מאירה קרן האור הלבנה.
לפיגמנט תכונה המאפשרת לו להחסיר, לבלוע, צבעים מתוך הספקטרום, ולהחזיר צבעים אחרים.
פיגמנט לבן אינו מחסיר אף גל מהספקטרום, אינו מחסיר דבר מן האור ולכן האור מוחזר במלואו, בלבן.
פיגמנט ירוק מחסיר מהספקטרום את כל אורכי הגל מלבד זה הכחול. כך אנו רואים את הגוון הירוק.
אור פוגע בחומר בעל פיגמנט. הפיגמנט בולע חלק מאורכי הגל = הצבעים, ומחזיר חלק אחר אותו אנו רואים.
אם כך - מה קורה כשאור פוגע בגוף שחור? גוף שחור כלל אינו מחזיר אור, אלא בולע את כל האור הפוגע בו.
הרחבה בשיטת ההחסרה:
בשיטה זו, נעשה שימוש בחומרי צבע= פיגמנטים.
ניתן ליצור מגוון עצום של צבעים, באמצעות שימוש בשלושה צבעי יסוד בסיסיים ובשילובם עם שחור ולבן.
שלושת צבעי היסוד, הצבעים הראשוניים של שיטת ההחסרה הם:
אדום כחול וצהוב.
הם נקראים צבעי יסוד משום שבתיאוריה לא ניתן ליצור פיגמנט של אף אחד מהם ע"י ערבוב בין פיגמנטים אחרים.
ערבוב של שלושת צבעי היסוד זה בזה יחסיר מקרן האור את מרבית אורכי הגל וכך נוצר צבע כהה מאוד, חום-שחור.
למעשה הגוון המדויק של צבעי היסוד הוא:
מגנטה M (אדום סגלגל)
ציאן C (כחול טורקיז )
צהוב Y
ראשי תיבות MCY.


קבוצת צבעי היסוד: אדום (מגנטה)כחול (ציאן)צהוב

קבוצת הצבעים המשניים: ערבוב של כל זוג צבעי יסוד יצור צבע מישני:

אדום+ צהוב= כתום

אדום+ כחול= סגול

כחול+ צהוב= ירוק.

קבוצת הצבעים הטהורים: צבעי היסוד וצבעי המשנה ביחד.

קבוצת הצבעיםהמנוגדים = משלימים:הצבעים המשלימים ממוקמים זה מול זה בגלגל הצבעים.

אדום מול ירוקכחול מול כתוםצהוב מול סגול

2. שיטת ההוספה. חיבור צבעים
הסבר השיטה:
ערבוב של אורות בעוצמות ובצבעים שונים מאפשר לקבל כל צבע רצוי. כל אלומה מוסיפה לתערובת את מרכיבי האור שבה, והיא משפיעה על הצבע הנגלה לעינינו. תופעה זו מכונה: חיבור צבעים.
בשיטה זו, אורות צבעוניים מצטרפים יחד ליצירת אור לבן.
ערבוב של צבעים בשיטת החיבור, מבוסס על שלושה צבעי יסוד: אדום, ירוק וכחול.
ראשי תיבות באנגלית: RGB
באמצעותם ניתן לקבל את כל קשת הגוונים שאנו מסוגלים לראות.
בשיטת ההוספה נשתמש באלומות אור צבעוניות ליצירת צבעים.
שימוש בשיטה זו ליצירת צבעים נעשה במסכים כגון מסכי מחשב וטלוויזיה.
ההדמיה שלפניך מציגה את אחת התופעות המפתיעות, המתרחשת בעת ערבוב של אורות צבעוניים, המאירים בעוצמה גבוהה.
צבעי היסוד של שיטה זו הם אדום ירוק וכחול RGB
כאשר מחברים ביחד אלומות חזקות של אור אדום עם אור ירוק מתקבל כתם אור בצבע צהוב!
כאשר מקרינים על כתם האור הצהוב, אלומה שלישית של אור חזק כחול, מתקבל כתם של אור בצבע לבן!
כמובן שהחושך שהוא הצבע השחור ייווצר כאשר לא יאירו כלל…
שינויים בעוצמת האורות השונים ישפיעו על הגוון המתקבל. לדוגמא: גוון כתום יתקבל מאדום בעוצמה חזקה ומירוק בעוצמה חלשה.
שימו לב - הצבעים המתקבלים מערבוב 2 אלומות אור הם מגנטה ציאן וצהוב MCY.
אשליה אופטית

‏‏‎הגדרה: אחיזת עינים. ניגוד בין מה שאנו רואים/מבינים לבין מה שעומד באמת מול עיננו.

אופני אשליה שונים:
1. הטעיות בגודל
2. הטעיות בכיוון
3. הטעיות של דו משמעות: מח האדם מתרגם את מה שהוא רואה לרקע ולתוכן.העיקרון המנחה הוא: התוכן בעל צורה (באופן יחסי). כאשר האומן מייחס לרקע דו משמעות הוא יוצר תעתועי ראיה - אשליה דו משמעית.
4. הטעיות בפרספקטיבה: כאשר הצורות באותו גודל, ממרחק תראה הצורה קטנה יותר.
5. השלמת צורות לפי עיקרון המשכיות: המח מארגן את הגירויים/האובייקטים לפי עקרון של המשכיות, המח ישלים צורות קטועות לשלמות.
6. אשליה שהופכת דו מימד לתלת מימד
7. שימוש בצורות המשתנות בהדרגה (יוצר ריצוד בעין )

יום שלישי, 6 בדצמבר 2011


סמל
הגדרה:
אמצעי ביטוי מתומצת של רעיון או מסר. הרעיון מועבר לצופה ע"י צורות פשוטות שמעבירות מסר ברור, חד משמעי וקצר עם מיעוט צבע.


מתי נזדקק לסמלים?
במקום בו יש צורך במסר מיידי או במקום שבו השפה הנשמעת אינה יעילה.

1. צורך בצמצום אינפורמציה.

.2. במצב של תנועה.

3. במפגש בינלאומי: השימוש בסמלים מקל על זיהוי המידע.

מהו סמל מוצלח?
1. בולט בסביבה- כדי שיוכלו לראותם ממרחק.
2. ברור וחד משמעי- ע"י שימוש בצורות מופשטות ומעט צבע.



לוגו
הגדרה-
סימן, צורה, המייצג חברה או מוסד באמצעים חזותיים מצומצמים וקלים לזיהוי.

תכונות הלוגו:
1. פשוט ותמציתי - צורות מורכבות קשות לזיהוי ולזכירה. על הלוגו להיות תמציתי בצורה וברעיון
2. ייחודי- הלוגו יהיה שונה במובהק מצורות אחרות וכך יהיה קל להבדילו מסמלים אחרים.
3. אפיון ויצירת תדמית - הלוגו צריך לבטא את מאפייני החברה וליצור לה תדמית אוהדת. לשם כך נעזרים בסמלים קודמים ובצורות קיימות.
4. צבע ואסטטיות - היחודיות מתבטאת לא רק בצורה אלא גם בצבע.

שימושים פונקציונאלים:
1. יצירת תדמית - ללוגו יש חלק נכבד ביצירת דעת הקהל של המוסד, התנועה, המפעל אותה הוא מייצג.
2. כח שיווקי - לוגו טוב, חודר לתודעת הציבור. לצורך כך נדרש דמיון ויציריתיות.
3. אסטטיקה - הלוגו הוא מוצר מייצג. הוא השלט וחלון הראווה של המוסד. הלוגו מקבל קיום עצמאי והופך בעצמו למוצר.

הלוגו מופיע בשלוש צורות:
1. סמל
2. שם (כיתוב)
3. שמל ושם (כיתוב שם החברה).

טיפוגרפיה

הגדרה: אומנות עיצוב האותיות. תכנון צורת האותיות ומיקומם על הדף.
טיפוגרפיה טובה יוצרת הירארכיה חזותית על הדף, דירוג זה עוזר לקורא להבין את המסר, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.

סגנון הטיפוגרפיה מושפע:
1. אוכלסיית היעד, שעבורה מיועד המוצר.
2. סוג המוצר.

שיקולי המעצב בבחירת הכתב:
צורת האות
גודל
מרווח
מיקום
חללים
הגדרה: נפח חלול בבניין או בחפץ

סוגי חללים:
1. חלל אמיתי (תלת ממדי): המרחב הפנימי והחיצוני הסובב את הצורה.
2. חלל מדומה (דו ממדי): יצירת אשליה של תלת מימד, תמונה, שרטוט, צילום.

תכונות פיזיות של חללים:
· גדול או קטן, גבוה או נמוך (נמדוד יחס בין גובה האדם לעומת המקום)
· חלל עמוס – חלל ריק (בעיצוב פנים)
· אפל – מואר. (בתאורה טבעית: אור החודר לחדר מפתחים או תאורה מלאכותית: מנורות)

שימושי החלל בעיצוב:
1. שימושים פונקציונליים – מגורים, עבודה, לימוד, בתי חולים, מפעלים, מוזיאונים, מבני ציבור...
2. התמצאות בחלל- יצירת רצף חללים על מנת ליצור מסלול…
3. יצירת אשליות- עיצוב במה, חלונות ראווה, תפאורה בסרטים...

תאור חלל בדו מימד (גישות מקובלות ליצירת חלל)
1. הגישה המושגית: מתבססת על הידיעה של האמן על החפץ המתואר.התיאור על פי גישה זו יראה "לא נכון" אך יהיה מפורט יותר

2. הגישה האופטית: המתבססת על הנקלט בעין. והתיאור על פי הגישה האופטית יראה "נכון" אך יכלול פחות פרטים. (כיוון שתהליך הראייה הטבעי מאפשר צפייה רק מנקודת מבט אחת).
הפרספקטיבה היא שיטה ליצירת אשליית עומק בציור המתבססת על הגישה האופטית.
המושג לקוח מן המילה הלטינית Perspectum שמשמעותה "לראות מבעד", לראות דרך מסך שקוף.

לכל סוגי הפרספקטיבות משותפים המאפינים הבאים:
1. יחסי גודל: אובייקטים קטנים נתפסים בדרך כלל כרחוקים יותר מאובייקטים גדולים (אלא אם הם ממוקמים נמוך יותר).
2. הסתרה: אובייקטים המסתירים אובייקטים אחרים נתפסים כניצבים לפניהם.
3. יחסי גובה: אובייקטים הניצבים גבוה יותר על גבי הבד נתפסים כרחוקים יותר.

סוגי הפרספקטיבות הם:
1. פרספקטיבה מדעית (מתמטית, קווית, חד-מגוזית): שיטה שפותחה במקור על ידי האדריכל פיליפו ברונלסקי (Brunelleschi, 1377 – 1446), והיא הגיעה לשיא שכלולה בשנת 1435. בשנה זו הגדיר האמן והתיאורטיקן לאון בטיסטה אלברטי (Alberti, 1404 – 1472) את השיטה בנוסחה מתמטית בספרו "על הציור". הנוסחה של אלברטי מתייחסת לגודל דמות האדם בציור אשר ביחס אליה מחושב גודל כל העצמים הנוספים. בשיטה זו נוצרת אשליה אופטית שכל הקווים המקבילים בתמונה נפגשים בנקודה אחת המכונה נקודת מגוז (המקום בו "נגוזים" הקווים).

2. פרספקטיבה אמפירית (רב-מגוזית): גם שיטה זו מתבססת על הגישה האופטית, כלומר על ניסיון הראייה האנושי, ודומה לפרספקטיבה המדעית. במקרה זה, האמן אינו מחשב את יחסי הגודל ביצירה בהתאם לנוסחה של אלברטי, ובדרך כלל קיימות ביצירה כמה נקודות מגוז, ולא אחת, כפי שמתבקש על ידי הנוסחה.

3. פרספקטיבה אווירית (אטמוספרית): המונח הומצא על ידי ליאונרדו דה-וינצ'י, במטרה לתאר סוג של אשליית עומק שאינו מתבסס על חישובים מדעיים אלא על סולם גוונים המחקה את שינויי הגוונים בטבע בהתאם לאטמוספירה. שיטה זו מבוססת על התחושה כי אובייקטים מיטשטשים ככל שהם מתרחקים מהצופה, כאילו שכבת האוויר, ההולכת וגדלה ככל שגדל המרחק, יוצרת טשטוש. בהתאם לכך, ככל שהאובייקטים קרובים יותר אל הצופה צבעיהם נראים כהים, חמים וחזקים יותר. דה וינצ'י צייר את האובייקטים המרוחקים יותר כעטופים במעיין מסך עשן תכלכל. שיטה זו כינה במונח "ספומטו" (Sfumato) שמשמעותו באיטלקית עשן והיא אומצה על ידי הציירים האימפרסיוניסטיים בסוף המאה ה – 19.

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

מבחנים לדוגמא.

בקישור הבא תמצאו קבצי pdf המכילים דוגמאות של בגרויות.
שמורנה את הקבצים אצלכן במחשב.
עברו על הנושאים הרלוונטים לנו כעת.
והתנסו בעניית התשובות.



העיקרון פשוט,
הכרנו שפה של מושגים, באנה נשתמש בה לעניית התשובות.

מרקם

מרקם-טקסטורה
הדרך בה אנו מרגישים וחשים את פני השטח
את הטקסטורה אנו חשים בעזרת חוש המישוש (ע"י מגע)
אך אנו גם קולטים את אופי הטקסטורה ע"י חוש הראיה
בעזרת צללים שונים אשר נותנים לנו תחושה של עומק.
(למשטח מחוספס יש צללים קטנים שמאפשרים לנו לראות את המרקם)

המרקם קיים הן בצורתו הטבעית
והן בצורתו המעובדת
לטקסטורה בטבע יש חשיבות וקשר לאופי החומר ותפקידו.
האדם למד עקרון זה ומייצר מרקמים מעובדים לחומרים ולמוצרים שונים בהתאם לצרכיו.

המרקמים מתחלקים לשתי קבוצות:
א. מרקם דו מימדי
אנו רואים אך לא מרגישים.
מרקם דו מימדי נקרא גם דגם



ב. מרקם תלת מימדי
מראה פני השטח בא לביטוי
גם במראה וגם במגע יד.

תפקידי המרקם בטבע:
1.הגנה
2.בידוד
3.הסוואה
4.חיכוך




תפקידי המרקם במוצרים:
שימוש בטקסטורה ע"י האדם.
הטקסטורה היא חלק בלתי נפרד מצורת השימוש ויעילות השימוש במוצרים או בחפצים.
בעיצוב המוצר מכניס המעצב שיקולים שונים.
1.הגנה
2. בטיחות.
3. הסוואה
4. חיכוך
5.בידוד
6.קישוט


דוגמאות לשימושים פונקציונאלים במרקם:
· מגבת – צורת האריגה מגבירה את יכולת הבד לספיגת נוזלים.
· בקבוק שמן – טקסטורה למניעת החלקה ואחיזה נוחה ובטוחה
· שימוש בחומרים שונים והיכולת להבדיל ביניהם - מסייעת לעיוורים להתמצא בסביבתם הקרובה (בעזרת מישוש)
· אמצעי הבעה באומנות
· ע"י שימוש במרקמים משתנים או מנוגדים ליצירת עניין (באדריכלות, בעיצוב המוצר, בעיצוב פנים ובלבוש)


מרקם אמיתי ומרקם מדומה
ישנם מפעלים המחקים חומרים טבעיים שונים.
לדוגמא: תיקי עור מעילי עור
– עלותם גבוהה, לכן נעשים חיקויים זולים יותר מחומרים פלסטיים בעלי מרקם דומה (כמו – סקאי)
גם בתכשיטים יוצרים תכשיטים בעלי מראה ומרקם הדומים למקור (כסף, זהב, יהלומים...)
כיום התעשייה התפתחה מאד וניתן ליצור מרקמים הדומים מאד למרקמים מן הטבע – פרוות, עורות, עץ (פורמייקה) ועוד...

מטרות החיקוי:
הוזלה של הייצור
יצירת עניין – באדריכלות,

בעיצוב המוצר,

בעיצוב פנים

ובלבוש

מיחבר

מיחבר (קומפוזיציה)

הדרך שבה האמן מארגן את הצורות, הצבעים, החללים והאובייקטים ביצירה, על פי הגיון פנימי.
כשאנו מתבוננים בקומפוזיציה לצורך ההסבר התמונה .אנו במבט ראשוני מסתכלים על כל התמונה באופן כללי סורקים אותה בעין: גודל, צורות, צבעים הסדר בה…
לאחר הסתכלות זו אנו מביטים מבט שני ממושך יותר ומבטנו נע בכיוון מסוים, בכיוון התנועתיות הקיימת בתמונה.כיוון המבט מסייע לנו לקבוע איזו קומפוזיציה זאת.
קיימים כמה סוגי קומפוזיציות המשמשים בדו-ממד ובתלת-ממד:

1. מיחבר סגור (קומפוזיציה סגורה) - בדו-ממד: הדימויים ביצירה נמצאים כולם בתוך מסגרת היצירה, המאורגנת כמעין בימת תיאטרון. בתלת-ממד: הפסל הוא חטיבה חומרית אחת הכלולה בתוך הגבולות של עצמה.
2. מיחבר פתוח (קומפוזיציה פתוחה) – בדו-ממד: הדימויים נחתכים על ידי מסגרת היצירה ומעידים על הנצחת רגע נבחר במציאות. בתלת-ממד: הפסל מורכב ממספר דימויים שאינם יוצרים חטיבה סגורה.
3. מיחבר משולש (קומפוזיציה משולשת/פירמידלית) - מיחבר המאורגן בצורת משולש שווה-שוקיים שבסיסו מקביל לקו המסגרת התחתון – מהאובייקט הגבוה במרכז ולצדדים. מיחבר כזה יהיה גם בדרך כלל סימטרי וסגור.
4. מיחבר עגול (קומפוזיציה עגולה) – הדימויים מאורגנים במעגל. במיחבר מסוג זה מחושב מיקום האובייקטים ביחס למרכז המעגל.
5. מיחבר דינמי/ סטטי (קומפוזיציה דינמית/סטטית) – במיחבר דינמי קיימת תחושת תנועה וחוסר איזון היוצרים מתח. ובמיחבר סטטי תחושת יציבות איזון ושקט.
6. מיחבר סימטרי/א-סימטרי (קומפוזיציה סימטרית/א-סימטרית) - במיחבר סימטרי הדימויים מאורגנים בצורה פחות או יותר שווה סביב הדימוי המרכזי או משני צדי היצירה. סוג זה של ארגון יוצר תחושת יציבות וסדר. במיחבר א-סימטרי קיים משקל יתר לאחד מצדי היצירה. סוג זה של ארגון מעניק ליצירה תחושת חוסר נוחות ומתח.
7. מיחבר מרכזי/ אלכסוני (קומפוזיציה מרכזית/אלכסונית) – במיחבר מרכזי הדימויים מאורגנים במרכז היצירה ובמישור הקדמי ללא כניסה לעומק. במיחבר אלכסוני הדימויים מאורגנים באלכסונים החודרים אל עומק היצירה.
8. מיחבר (קומפוזיציית) All-Over – האובייקטים פרושים על גבי כל הבד/המשטח באופן שווה ולא ניתן להתמקד בפריט זה או אחר מבחינת מרכזיותו או חשיבותו. מיחבר מסוג זה אופייני בדרך כלל לאמנות מופשטת, והוא בדרך כלל פתוח.

צורה

צורה:
הגדרה:
כאשר קו מתעקל ונפגש עם עצמו- הוא יוצר צורה.
סוגי צורות:
צורה ביומורפית – צורה מהטבע
צורה גאומטרית- צורה מן הגאומטריה

צורה דו ממדית:
נוצרה ע"י תיחום הקו, יש לה אורך ורוחב.

צורה תלת ממדית-

מאופיינת בנפח, יש לה אורך רוחב וגובה


ניתן לחלק את הצורות ל- 5 משפחות עיקריות:
1. צורות גיאומטריות
א- צורות דו ממדיות- אורך+ רוחב.
ב- צורות תלת ממדיות בעלות נפח ועומק.

2. צורות אורגניות
צורות המוכרות בטבע,
לקוחות הן מן החי, חרקים זוחלים ויונקים.
ומהצומח- פרחים, עלים.
צורות מהטבע יכולות להיות רכות או קשות תלוי בחומר...
ייחודן של הצורות האורגניות בחוסר האחידות

3. צורות אמורפיות
צורות שאינן מוגדרות, צורות משתנות. בטבע ניתן לראות גם כן צורות אמורפיות רבות
כגון: עצמות, עצים ובעלי חיים.
כמו כן ניתן לראות צורות אמורפיות מבעד למיקרוסקופ.

4. צורות מכאניות
נוצרות לרוב מתוך צורות גיאומטריות.
צורות המכאניות הן תוצר שלתעשיית בנייה מכוונת במכונה ולכן ניתן לשכפלן במדויק.
מכאני נעשה ע"י מכשור בידי בני אדם- בניגוד לצורה אורגנית.

5. צורות מסוגננות
צורה המחקה דבר מוכר מהטבע. הצורה מחקה צורה קיימת בטבע אך עוברת בד"כ שינוי הפשטה או שכלול.



ניתן גם לחלק את הצורות בחלוקה הבאה:

1. צורות פתוחות:

צורות מתפרצות. שולחות/ פותחות עצמן כלפי חוץ, ולכן יש משחק בין חלל פנימי לחלל חיצוני.לדוגמא: כוכב, תמנון, מגן דוד
2. צורות סגורות:
צורה שהדינאמיקה שלה (התנועתיות) טמונה בתוכה. סגורה בתוך החלל.
לדוגמא: כדור
3. צורות דינמיות: צורות שמשדרות תנועה ופעילות
4. צורות סטאטיות: צורות שמשדרות שלווה, ביטחון ויציבות
5. צורות מעוגלות: צרות בעלות קווי מתאר מעוגלים. יוצרות בד"כ עידון תנועה זורמת, רכות.
6. צורות זוויתיות: צורות בעלות קווי מתאר חדים/שבורים. יוצרות בד"כ קושי וחוזק. נותנות הרגשת מודרניות ותעשייתיות
7. צורות סימטריות: צורות שיש בהן יחס הרמוני מתאים בין החלקים. יוצרות תחושה של התאמה ואיזון.
8.צורות אסימטריות:
צורות שאין בהן יחס הרמוני בין החלקים. יוצרות תחושה של חוסר איזון וחוסר התאמה.

הקו

הקו
הגדרה מילונית-סימן או פס דק רציף ששורטט, נחרט, הודפס וכד' על פני נייר או משטח אחר.
בגיאומטריה- אוסף של נקודות בעל ממד אורך בלבד ללא התפשטות לרוחב.
הגבול בין שני משטחים או בין שני עצמים, הקו שבו הם נפגשים.(קו דמיוני- דוגמא: קו האופק.)

קו קונטור- קו המתווה את הגבול של הצורה.

השפעה על אופי הקו:

עבה / דק עיפרון, עט, מכחול, פיחם
רציף/ שבור רפידוגרף ציפורן, מכחול יבש
מחוספס / חלק ציור באצבע, ציור בצבע שמן.
אופי הקו
קווים אנכיים – עומדים . כשאנו מבררים מדוע, נראה כי הם מזכירים תופעות טבעיות מוכרות: למשל עצים זקופים או את גוף האדם
קווים אופקיים משדרים סטטיות -יציבות . פרוש לכך ניתן למצוא בקשר בין קו אופקי ואופק או אדמה נותנת יציבות
קו רועד ובלתי רציף מעביר תחושה של חרדות
קו משתנה- מזכיר זרימה, טבעיות
קוים אלכסוניים – משדרים דינמיות
קו רחב- משדר תקיפות.

שימושי הקו
1. שימושים פונקציונאלים:
תאור כיוון (חצים)
הגדרת צורה (ע"י קו קונטור)
חלוקת שטח
תאור מקצב
2. הבעת רגשות: רכות, אגרסיביות, וכד'
3. אמצעי לעיטור משטחים ויצירת מרקמים
4. מערכת סימנים מוסכמים: כתב, מפות, תווים וכו'
5. יצירת אשליה אופטית.

אשליה אופטית.
תפיסה של אובייקט כדבר אחֵר או כשונה מכפי שהינו באמת. האשליה האופטית נגרמת על-ידי תהליכים מסוימים בעין או במוח ולא על-ידי האובייקט הנתפס.
ראי הרחבה ברשומה "אשליה אופטית."

מהו עיצוב?

מהו עיצוב?
עיצוב הוא מראה חזותי ו/או צורה הניתנים לעצם מסוים, במטרה לעשותו אטרקטיבי יותר, לגרום לו להיות נוח יותר או כדי לשפר מאפיין אחר. בעיצוב משתמשים בכלים מהנדסה ומאמנות.
העיצוב משתנה בהתאם לצרכים השונים לחומרים השונים, להתפתחות הטכנולוגית לאסתטיקה, לתרבות לדת ועוד.תוצרי העיצוב ממלאים תפקיד משפיע על מכלול תחומי החיים, הסביבה הביתית, הבית ספרית, מקום העבודה, וכד' ולכן גוברת המשמעות לחשיבותו ומרכזיותו של תחום העיצוב לתעשיה, לכלכלה לחברה ולאיכות החיים.
סוגי עיצוב.
עיצוב תעשייתי עיצוב תעשייתי הינו אמנות שימושית שבאמצעותה ניתן לשפר ולשבח את היופי והשמישות של תוצרת מיוצרת. עיצוב זה מתאפיין בתהליך של מחקר, חשיבה, חדשנות רעיונית, אפיון צורני, פיתוח ותכנון ועד לבקרה של תהליכי הייצור, השווק המכירה והשימוש של המוצר. העוסק בעיצוב תעשייתי קרוי מעצב תעשייתי.
עיצוב המוצר עיצוב המוצר הוא תחום נלווה בעיצוב תעשייתי. עיצוב המוצר מתמקד במוצרים בלבד ואילו לעיצוב תעשייתי יש פוקוס רחב יותר על רעיונות, מוצרים ושיטות. בנוסף להתחשבות באסתטיקה, שמישות והנדסת אנוש, תחום זה מתחשב בהנדסת העצם, תועלת כמו גם שמישות, השתלבות בשוק ועניינים אחרים
עיצוב גרפי עיצוב גרפי הוא תקשורת חזותית המורכבת ממספר תחומי עיצוב ויזואלי הפונים לקהל רחב, כחלק מתקשורת ההמונים, ענף הפרסום, אריזות מוצרי הצריכה ועוד. בין תחומים אלה: עיצוב כרזות, עיצוב תדמית, עיצוב אתרים, עיצוב ממשקים לטלוויזיה ותחומים נוספים.
עיצוב פנים עיצוב פנים הינו תחום התמחות המטפל בתכנון ושינוי חללים פנימיים בבניינים. הענף התפתח מתחום ה"דקורציה" שהיה קיים מאות ואלפי שנים. כיום נדרשים העוסקים בתחום להתמצא בתחומים טכנולוגיים רבים: הנדסת בניין, חומרים, וכו'.בניגוד לדיעה המקובלת, תחום זה נבדל מהתחום האמנותי: המעצב, בניגוד לאמן, אינו חופשי לבטא את עצמו, והוא כפוף לדרישות הלקוח המסויים ולצרכיו.
עיצוב אופנהעיצוב אופנה מתעסק בדרך כלל בהתמחות בתחום הלבוש, טכסטיל (בדים) ואביזרים נלווים- כגון תכשיטים, תיקים ואביזרי קישוט.אולם המושג "אופנה" הינו רחב יותר. אופנה היא התכתיב החברתי לפרטים הנחשבים ל"נכונים", "ראויים" ו"יפים" ביותר בתחומים שונים, כגון ביגוד, ריהוט, עיצוב פנים וחוץ, נימוסים, ואמנות.האופנה טבעה להשתנות תדיר, והיא נוצרת בדרך-כלל משיקולים שאינם רציונליים. .לחברות שונות תכתיבי אופנה שונים שנובעים משיקולים שונים. כך למשל קוד הלבוש בחברה החרדית עשוי להראות למתבונן מבחוץ כאחיד וקבוע, אולם למעשה גם כאן קיימות מגמות אופנתיות.האופנה משפיעה גם על תפישת ה"יפה" בעיני הציבור. נשים שבעבר נתפשו כיפות עשויות להראות כעבור כמה מאות שנים (או אף כמה עשורים) כלא יפות כלל. תכתיבי אופנה בהקשר זה עלולים לגרום לבעיות כגון דימוי עצמי נמוך, אנורקסיה, ועוד.