מיחבר

מיחבר (קומפוזיציה)

הדרך שבה האמן מארגן את הצורות, הצבעים, החללים והאובייקטים ביצירה, על פי הגיון פנימי.
כשאנו מתבוננים בקומפוזיציה לצורך ההסבר התמונה .אנו במבט ראשוני מסתכלים על כל התמונה באופן כללי סורקים אותה בעין: גודל, צורות, צבעים הסדר בה…
לאחר הסתכלות זו אנו מביטים מבט שני ממושך יותר ומבטנו נע בכיוון מסוים, בכיוון התנועתיות הקיימת בתמונה.כיוון המבט מסייע לנו לקבוע איזו קומפוזיציה זאת.
קיימים כמה סוגי קומפוזיציות המשמשים בדו-ממד ובתלת-ממד:

1. מיחבר סגור (קומפוזיציה סגורה) - בדו-ממד: הדימויים ביצירה נמצאים כולם בתוך מסגרת היצירה, המאורגנת כמעין בימת תיאטרון. בתלת-ממד: הפסל הוא חטיבה חומרית אחת הכלולה בתוך הגבולות של עצמה.
2. מיחבר פתוח (קומפוזיציה פתוחה) – בדו-ממד: הדימויים נחתכים על ידי מסגרת היצירה ומעידים על הנצחת רגע נבחר במציאות. בתלת-ממד: הפסל מורכב ממספר דימויים שאינם יוצרים חטיבה סגורה.
3. מיחבר משולש (קומפוזיציה משולשת/פירמידלית) - מיחבר המאורגן בצורת משולש שווה-שוקיים שבסיסו מקביל לקו המסגרת התחתון – מהאובייקט הגבוה במרכז ולצדדים. מיחבר כזה יהיה גם בדרך כלל סימטרי וסגור.
4. מיחבר עגול (קומפוזיציה עגולה) – הדימויים מאורגנים במעגל. במיחבר מסוג זה מחושב מיקום האובייקטים ביחס למרכז המעגל.
5. מיחבר דינמי/ סטטי (קומפוזיציה דינמית/סטטית) – במיחבר דינמי קיימת תחושת תנועה וחוסר איזון היוצרים מתח. ובמיחבר סטטי תחושת יציבות איזון ושקט.
6. מיחבר סימטרי/א-סימטרי (קומפוזיציה סימטרית/א-סימטרית) - במיחבר סימטרי הדימויים מאורגנים בצורה פחות או יותר שווה סביב הדימוי המרכזי או משני צדי היצירה. סוג זה של ארגון יוצר תחושת יציבות וסדר. במיחבר א-סימטרי קיים משקל יתר לאחד מצדי היצירה. סוג זה של ארגון מעניק ליצירה תחושת חוסר נוחות ומתח.
7. מיחבר מרכזי/ אלכסוני (קומפוזיציה מרכזית/אלכסונית) – במיחבר מרכזי הדימויים מאורגנים במרכז היצירה ובמישור הקדמי ללא כניסה לעומק. במיחבר אלכסוני הדימויים מאורגנים באלכסונים החודרים אל עומק היצירה.
8. מיחבר (קומפוזיציית) All-Over – האובייקטים פרושים על גבי כל הבד/המשטח באופן שווה ולא ניתן להתמקד בפריט זה או אחר מבחינת מרכזיותו או חשיבותו. מיחבר מסוג זה אופייני בדרך כלל לאמנות מופשטת, והוא בדרך כלל פתוח.