הקו

הקו
הגדרה מילונית-סימן או פס דק רציף ששורטט, נחרט, הודפס וכד' על פני נייר או משטח אחר.
בגיאומטריה- אוסף של נקודות בעל ממד אורך בלבד ללא התפשטות לרוחב.
הגבול בין שני משטחים או בין שני עצמים, הקו שבו הם נפגשים.(קו דמיוני- דוגמא: קו האופק.)

קו קונטור- קו המתווה את הגבול של הצורה.

השפעה על אופי הקו:

עבה / דק עיפרון, עט, מכחול, פיחם
רציף/ שבור רפידוגרף ציפורן, מכחול יבש
מחוספס / חלק ציור באצבע, ציור בצבע שמן.
אופי הקו
קווים אנכיים – עומדים . כשאנו מבררים מדוע, נראה כי הם מזכירים תופעות טבעיות מוכרות: למשל עצים זקופים או את גוף האדם
קווים אופקיים משדרים סטטיות -יציבות . פרוש לכך ניתן למצוא בקשר בין קו אופקי ואופק או אדמה נותנת יציבות
קו רועד ובלתי רציף מעביר תחושה של חרדות
קו משתנה- מזכיר זרימה, טבעיות
קוים אלכסוניים – משדרים דינמיות
קו רחב- משדר תקיפות.

שימושי הקו
1. שימושים פונקציונאלים:
תאור כיוון (חצים)
הגדרת צורה (ע"י קו קונטור)
חלוקת שטח
תאור מקצב
2. הבעת רגשות: רכות, אגרסיביות, וכד'
3. אמצעי לעיטור משטחים ויצירת מרקמים
4. מערכת סימנים מוסכמים: כתב, מפות, תווים וכו'
5. יצירת אשליה אופטית.

אשליה אופטית.
תפיסה של אובייקט כדבר אחֵר או כשונה מכפי שהינו באמת. האשליה האופטית נגרמת על-ידי תהליכים מסוימים בעין או במוח ולא על-ידי האובייקט הנתפס.
ראי הרחבה ברשומה "אשליה אופטית."