חללים
הגדרה: נפח חלול בבניין או בחפץ

סוגי חללים:
1. חלל אמיתי (תלת ממדי): המרחב הפנימי והחיצוני הסובב את הצורה.
2. חלל מדומה (דו ממדי): יצירת אשליה של תלת מימד, תמונה, שרטוט, צילום.

תכונות פיזיות של חללים:
· גדול או קטן, גבוה או נמוך (נמדוד יחס בין גובה האדם לעומת המקום)
· חלל עמוס – חלל ריק (בעיצוב פנים)
· אפל – מואר. (בתאורה טבעית: אור החודר לחדר מפתחים או תאורה מלאכותית: מנורות)

שימושי החלל בעיצוב:
1. שימושים פונקציונליים – מגורים, עבודה, לימוד, בתי חולים, מפעלים, מוזיאונים, מבני ציבור...
2. התמצאות בחלל- יצירת רצף חללים על מנת ליצור מסלול…
3. יצירת אשליות- עיצוב במה, חלונות ראווה, תפאורה בסרטים...

תאור חלל בדו מימד (גישות מקובלות ליצירת חלל)
1. הגישה המושגית: מתבססת על הידיעה של האמן על החפץ המתואר.התיאור על פי גישה זו יראה "לא נכון" אך יהיה מפורט יותר

2. הגישה האופטית: המתבססת על הנקלט בעין. והתיאור על פי הגישה האופטית יראה "נכון" אך יכלול פחות פרטים. (כיוון שתהליך הראייה הטבעי מאפשר צפייה רק מנקודת מבט אחת).
הפרספקטיבה היא שיטה ליצירת אשליית עומק בציור המתבססת על הגישה האופטית.
המושג לקוח מן המילה הלטינית Perspectum שמשמעותה "לראות מבעד", לראות דרך מסך שקוף.

לכל סוגי הפרספקטיבות משותפים המאפינים הבאים:
1. יחסי גודל: אובייקטים קטנים נתפסים בדרך כלל כרחוקים יותר מאובייקטים גדולים (אלא אם הם ממוקמים נמוך יותר).
2. הסתרה: אובייקטים המסתירים אובייקטים אחרים נתפסים כניצבים לפניהם.
3. יחסי גובה: אובייקטים הניצבים גבוה יותר על גבי הבד נתפסים כרחוקים יותר.

סוגי הפרספקטיבות הם:
1. פרספקטיבה מדעית (מתמטית, קווית, חד-מגוזית): שיטה שפותחה במקור על ידי האדריכל פיליפו ברונלסקי (Brunelleschi, 1377 – 1446), והיא הגיעה לשיא שכלולה בשנת 1435. בשנה זו הגדיר האמן והתיאורטיקן לאון בטיסטה אלברטי (Alberti, 1404 – 1472) את השיטה בנוסחה מתמטית בספרו "על הציור". הנוסחה של אלברטי מתייחסת לגודל דמות האדם בציור אשר ביחס אליה מחושב גודל כל העצמים הנוספים. בשיטה זו נוצרת אשליה אופטית שכל הקווים המקבילים בתמונה נפגשים בנקודה אחת המכונה נקודת מגוז (המקום בו "נגוזים" הקווים).

2. פרספקטיבה אמפירית (רב-מגוזית): גם שיטה זו מתבססת על הגישה האופטית, כלומר על ניסיון הראייה האנושי, ודומה לפרספקטיבה המדעית. במקרה זה, האמן אינו מחשב את יחסי הגודל ביצירה בהתאם לנוסחה של אלברטי, ובדרך כלל קיימות ביצירה כמה נקודות מגוז, ולא אחת, כפי שמתבקש על ידי הנוסחה.

3. פרספקטיבה אווירית (אטמוספרית): המונח הומצא על ידי ליאונרדו דה-וינצ'י, במטרה לתאר סוג של אשליית עומק שאינו מתבסס על חישובים מדעיים אלא על סולם גוונים המחקה את שינויי הגוונים בטבע בהתאם לאטמוספירה. שיטה זו מבוססת על התחושה כי אובייקטים מיטשטשים ככל שהם מתרחקים מהצופה, כאילו שכבת האוויר, ההולכת וגדלה ככל שגדל המרחק, יוצרת טשטוש. בהתאם לכך, ככל שהאובייקטים קרובים יותר אל הצופה צבעיהם נראים כהים, חמים וחזקים יותר. דה וינצ'י צייר את האובייקטים המרוחקים יותר כעטופים במעיין מסך עשן תכלכל. שיטה זו כינה במונח "ספומטו" (Sfumato) שמשמעותו באיטלקית עשן והיא אומצה על ידי הציירים האימפרסיוניסטיים בסוף המאה ה – 19.